קבוצות המזון שהורסות לכם את המוח: (02) מזון מכוסה עובש

עובש

המילה "עובש" מעלה אצל מרבית האנשי תמונות ויזואליות צבעוניות, אוספים של מיקרואורגניזמים שמפרקים חומר אורגני מת כמו עלים, עץ וצמחים.

הנבגים הזעירים והגופים הדומים לשיער של מושבות עובש בודדות הם למעשה קטנים מכדי שנוכל לראות ללא מיקרוסקופ, אך צפים כל הזמן סביבנו באוויר.

חלק מהמרכיבים המזיקים ביותר הם מיקוטוקסינים, חומרים רעילים המיוצרים על ידי אורגניזמים מממלכת הפטריות המסוגלים לגרום נזק מוחי, יחד עם מחלות ומוות, אצל בני אדם ובעלי חיים כאחד.

כמויות גבוהות של חשיפה לעובש יכולות לשנות את זרימת הדם למוח, להשפיע על תפקוד העצבים האוטונומי ועל גלי המוח ולהפחית את הריכוז, הקשב, האיזון והזיכרון. הימצאות עובש בבתים עלולה לפגוע בהתפתחות הקוגניטיבית של ילדים צעירים, וכן לגרום לאוטמים מדממים (אזורים של רקמה מתה הנגרמת על ידי ורידים חסומים) בשתי צדי המוח וגם במוח הקטן.

אנשים הסובלים מחשיפה להרעלת עובש יכולים לחוות נדודי שינה, חרדה, אובדן תיאבון ובלבול ואבחון שגוי עם דיכאון ואף הפרעה דו קוטבית.

ניתן לבצע בדיקות כגון מדד ERMI (מדד יציבות סביבתי) כדי לקבוע אם בביתכם יש עובש. אך מקור החשיפה העיקרי למיקוטוקסינים הוא לא עובש ביתי בפינות שלא ניקיתם כמה ימים: אלא הדיאטה שלכם. מיקוטוקסינים מפוזרים באופן כזה ברחבי החקלאות העולמית, עד כי הם כמעט בלתי נמנעים בתזונה המודרנית הממוצעת. אם אתם בין 25% מהאוכלוסייה בעלי גנים (HLA) שלא מאפשר להסיר כראוי ביוטוקסינים מגופכם, עובש הופך להיות נושא גדול עוד יותר מכיוון שהוא מסביבכם לאורך כל הדרך. זה יכול לגרום למצב הנקרא תסמונת תגובה דלקתית כרונית (CIRS). אם זה המקרה, צריך להיות ערני לעניין לא רק לגבי מה שאוכלים, אלא גם למבנים אליהם אתם נכנסים, כיוון שעד 50% מהבניינים בארה"ב לדוגמא – הם בניינים בעלי נזקי מים (WDB) ומלאים בעובש באוויר.

 

חשוב לא לבלבל "עובש" עם "מותסס". לאו דווקא יש מיקוטוקסינים במזון תוסס כמו גבינה, חמוצים, חלב חמאה, שמנת חמוצה ודגים מעושנים. במקום זה צריך להיזהר עם מזון לא מותסס שידוע כמכיל מקורות מרוכזים של מיקוטוקסינים. כמו לדוגמא תירס שגדל באופן מסחרי בשדות מונוקרופ, ומרוסס בדרך כלל בכמויות הדברה כבדות שעלולות לגרום למוטציה בפטריות המצוייות על התירס. הפטריות גדלות בשורשי התירס ומעבירות רעלים ישירות לצמח. גידולים נפוצים אחרים כמו שעורה, חיטה, בוטנים ואפילו קפה עשויים להיות גבוהים לשמצה במיקוטוקסינים.

אולי הנחתם שרמות עובש או מיקוטוקסין עשויות להיות נמוכות יותר במזונות אורגניים, אך העובדה היא שתכולת המיקוטוקסין של כל יבול נתון תלויה במגוון גורמים. לדוגמא, כמות המיקרוטוקסין deoxynivalenol יכולה להיות תלויה במצב האדמה, בתנאי מזג האוויר, במיקומים ובסיבוב היבול.

בעוד שבחקלאות אורגנית בדרך כלל יש רמות מיקוטוקסינים נמוכות, המחקר הקיים נכון להיום אינו מצביע אם חקלאות אורגנית מפחיתה את הסיכון לצריכת מיקוטוקסינים (למרות שאישית אני נוטה להמאי שבכל מקרה, המצב טוב יותר).

 

החדשות הטובות הן שמחקרים מצביעים על כך שניתן למזער את ההשפעה שיש למיקוטוקסינים על גוף האדם באמצעות נוגדי חמצון כמו אלו המצויים ב: ויטמין A, ויטמין C, סלניום וגלוטתיון. אסטרטגיות אחרות לסילוק מיקוטוקסינים כוללות צריכת פחם פעיל, הזעה בסאונה ואכילת שום או נטילת תוסף אליצין (אליצין הוא המרכיב הפעיל בשום).

אם אינכם מכירים מהם חומרים נצמדים ("BINDER"), כך הם פועלים: הם נצמדים לכימיקלים ורעלים, מה שהופך אותם ללא פעילים ומוכנים להפרשה. הם יכולים לעשות את פעולתם במעיים, בכבד, בכליות ואפילו בתוך התאים.

ביינדרים טבעיים כמו אלו המצויים בפחם פעיל וחימר שימשו בני אדם ובעלי חיים מזה אלפי שנים לטיפול בנושאים כמו גזים, נפיחות, כאבי בטן, הרעלות מזון וניקוי מעיים. הם תומכים ביכולת שלנו להפריש רעלים באופן מהותי. אך אין ביינדר אוניברסלי שמתאים לטיפול בכל הרעלים כגון חיידקים, מתכות כבדות או עובש.

בכתבה הבאה נכין עבורכם רשימה קצרה של ביינדרים הניתנים לשילוב בשביל השפעה סינרגטית כנגד מגוון רחב של רעלים.